ה''עצמי'' הסביבתי 

קיבוץ נאות סמדר, צומת שיזפון

קיבוץ נאות סמדר שוכן על כביש מצפה רמון-אילת, כ?60 ק"מ צפונית לאילת. ביישוב שהוקם בשנת 1989 על ידי קבוצה רעיונית המכנה את עצמה "בית ספר ללימוד העצמי של האדם", מתגוררים כ-170 תושבים - 90 חברים וילדיהם, המתפרנסים מחקלאות אורגנית ומפונדק מסביר?פנים בצומת שיזפון.

קבוצת הגרעין התגוררה בשנות השמונים במסגרת התנסותית בהנחייתו של יוסף ספרא - מחזאי ואיש בוהמה כריזמטי שהאמין בחקירה מתמשכת של מרכיבי הנפש, באמצעות התבוננות בהרגלי חשיבה שמתמסדים כמובנים מאליהם. הרעיון, שנוסח בהשפעת מיסטיקנים כמו קרישנהמורטי וגיאורג גורדייף, מכוון לשחרר את האדם מדעות קדומות הגורמות להתנהלותו המכאנית.

השיוך ה"מיסטי" הזה העניק לחברי נאות סמדר תווית של "שונים", במיוחד בעיני פלגים צדקניים צרי אופקים. אולם, לחקירה המתמדת של ה"אני" כפרט בחברה המכילה אותו, וכאורגניזם החי ומתקיים בסביבה, יש מן הסתם השלכות מרחביות - חלקן בולטות לעין, אחרות סמויות ממנה. היישוב המתנהל בצניעות ראויה לקינאה, מהווה מופת להתייחסות הוגנת ואחראית לסביבה.

מדובר בסביבה אסתטית ומטופחת להפליא, שבה המושג 'חיים בהרמוניה' הופך מאמירה סתמית לדרך חיים, גם - ואולי משום - שהיא לא תמיד עולה בקנה אחד עם היבטיה הבולטים של הקידמה. ביישוב המתנהל בשוויון מוחלט אין כסף, אין טלפונים סלולריים, אין כלי רכב פרטיים, אין משיחין בשעת הסעודה, וממש לא יודעים מיהו "האח הגדול". רק שקט ושלווה ואוויר צלול כיין, שהפך שם דבר בחנויות המזון האורגני האופנתיות - שמשמשות עבור הקיבוץ מקור קיום עיקרי.

מושג המפתח הוא יצירה משותפת, הן בשלב התכנון והן במהלך הבנייה. יצירה שבה - בניגוד לנהוג במילייה האדריכלי - האגו היצירתי מוקטן ונטמע בתוצר הקבוצתי. שיתוף פעולה הוא אתגר הדורש מהפרט ללמוד, להבין ולהשלים עם הדעות והמאוויים של חבריו. העדות המוחשית ביותר לכך הוא בית האומנויות הניצב במרכז היישוב - תוצר אדריכלי רב רושם, שתוכנן ונבנה במשותף במשך כ-51 שנה על ידי צוות של מתכננים ויוצרים חברי הקיבוץ.

בניגוד למצופה מהמבנה הפוסט-מודרני הזה, אין במרכזו שום אולם תפילה. להיפך, החללים הממוקמים בסימטרייה מוקפדת בפריפריה משמשים כבתי?אומן לנגרים, לפסלים, לקדרים, ולבנאים שהקימו את היישוב במשך כעשרים שנה, כשבמרכזו מזדקר כמחווה לתפיסה האקולוגית - מגדל צינון ענק. המגדל שמתפקד כארובת איוורור הפוכה (מלמעלה כלפי מטה), מיושם למעשה בכל מבני הקיבוץ, החל מהבתים הפרטיים שבראש כל אחד מהם ניצבת ארובה, וכלה במבני החינוך והתעשייה, שבהם נבנו מגדלי צינון מרכזיים.

לעומת בית האומנויות המבטא את נצחיות רעיון השיתוף, מושג השייכות מקבל משמעות זמנית, כאשר חברי הקיבוץ נוהגים לעזוב מדי כארבע שנים את ביתם - הנושא מן הסתם את חותמם האישי - ולעבור בסבב לבית אחר. בין אם הדבר נעשה לצורך השלת סממני ההתבדלות החומרית, או כאקט לאתחול מחדש של מהלך החיים הצובר דעות קדומות, אחת מתופעות הלוואי של המעשה הבלתי טבעי הזה, היא מימוש הלכה למעשה של עיקרון ה"קיימות". בתהליך כזה האינטרפרטציות המוענקות למבנה על ידי משתמשים שונים, נערכות כנדבכים זו על גבי זו, מזינות האחת את השנייה, ויוצרות מבע אדריכלי מתמשך המבטא כוונות יוצר שונות.

ההשקעה בחשיבה האדריכלית והביצוע בפועל של פרטי הבניין המורכבים - במיוחד במבנה המרכזי, אבל גם בכל המערך הנופי, לא היו מביישים אדריכלים וקבלנים מנוסים, למרות שאף לא אחד מהעוסקים במלאכה הוכשר באופן מסודר בבית ספר לאדריכלות. שיטות עבודה בסיסיות משלבות חומרי בנייה טבעיים - אבן, ברזל, סכך, עץ ולבני בוץ - בטכניקות בנייה חדישות כמו ייצור עצמי של אלמנטים מ?CRG, ריצוף מסוגנן, נגרות אומן, ומסגרות - כולם עשויים בקפידה שמבטאת את שמחת היצירה האופיינית למי שמסתפק במועט כדי להעניק את המיטב.